הפוסט הראשון והיחיד שלי היה לפני שנה כמעט, על איך שאני מתגעגעת לריצה.
עכשיו המצב התשתנה לגמרי.
בעוד שבועיים אני הולכת לרוץ במרתון ניו יורק, המרתון הראשון שלי.
בחודשים האחרונים עקבתי בתוכנית אמון, והתאמנתי באופן הרבה יותר עקבי ממה שידעתי שאני יכולה. התחלתי ב10 מיל בשבוע, והגעתי עד ל40 במיל בשבוע. אני עכשיו בשלב שרצים קצת פחות עד למרתון עצמו -- אז ההתאמנות הכי קשה כבר גמרתי.
אומרים שהעבודה הקשה היא ההתאמנות, והמרתון עמצו הוא הפרס.
אני לא יודעת כמה אני מסכימה. נראה איך אני מרגישה אחרי המרתון -- אבל אני אודה שאני כן גאה בעצמי שאני הגעתי עד לפה.
1
כל הכבוד!!! הטקסט כתוב מצויין, מאוד ברור. רוב ההערות שכתבתי הן הערות סגנון- מילים שהן שימושיות פחות או יותר, משפט בצורה יותר טבעית, וכו'. אבל הטקסט ברובו נכון (גם אם מרגיש קצת "מתורגם") המון בהצלחה במרתון!!
תודה! למדתי הרבה מהתיקונים שלך